<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי הגלילי</h1>
<h2>דף כא:</h2>
אסקינן בפרק המגרש [פ"ג ע"א], נענה רבי על דברי רבי אליעזר (שאמר) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. והשיבו ארבעה זקינים אלו על דבריו, ואמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מרבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא. דנענה ואמר כריתות [כתיב] ואין זה כריתות. והתם קא מפרש רבא מאי פירכא דכל חד וחד. ומסקינן התם [פ"ג ע"ב] ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה. פירוש רבנן שלא השיבו מכריתות מאי דרשי ליה. מיבעיא ליה לכדתניא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות. ואידך היינו רבי אלעזר בן עזריה נפקא לה מכרת. דמצי למיכתב וכתב לה ספר כרת וכתב כריתות, למדרש נמי הא. ואידך היינו רבנן בני זוגיה, כרת כריתות לא משמע להו. אלמא דאפילו רבי יוסי הגלילי שהשיב תשובה אחרת לא השיב תשובה זו דרבי אלעזר בן עזריה. משום דלא סבירא ליה למדרש כרת כריתות.
וקשה דרבי יוסי הגלילי אדרבי יוסי הגלילי. דתניא בהמביא תניין [י"ט ע"א] הלכה רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין את הגט על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין. ובגמרא [כ"א ע"ב] מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי כדתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב מכל מקום. אם כן מאי ת"ל ספר, מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל וכו'. עד ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה, בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף. ורבי יוסי הגלילי נפקא ליה מספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ורבנן מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין וכו'. ואידך, היינו רבי יוסי הגלילי, נפקא ליה מכרת כריתות דוקא. ורבנן כרת כריתות לא משמע [ליה]. אלמא רבי יוסי הגלילי דריש. הילכך יש לפרש דהאי דנפקא ליה מכרת כריתות [היינו] דוקא על תנאי שלא תשתי יין לעולם. דאפילו כתב רחמנא ספר כרת מדסמך ספר אצל כרת משמע דספר כורתה. וייתורא דכריתות לכדאמרן על מנת שלא תשתי יין סתם (הרי) [אין] זה כריתות, ושאר דרשות לא נפקא לן לרבי יוסי הגלילי מפסוק זה, אלא ספר כורתה על ידי סמך, וייתורא דכריתות כריתות גמור לאפוקי תנאי סתם. אבל למדרש מיניה חוץ מפלוני לא משמע ליה לרבי יוסי הגלילי, דהא מסברא סבירא ליה דלא הוי גט, כדאמר לטעמיה היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה גבי אישות. ורבי אלעזר בן עזריה סבירא ליה דכרת כריתות להא איצטריך. דהא סברא דכולהו ותשובתן אסיק רבא דאית להו פירכא בר מרבי אלעזר בן עזריה. הילכך להא איצטריך ולא לתנאי דיין. אדרבה תנאי דיין מגופה משמע. ורבנן דהכא שמשיבין על רבי אליעזר בר מרבי אלעזר בן עזריה ופליגי אף על רבי יוסי הגלילי, כרת כריתות לא דרשי כרבי אלעזר בן עזריה לא דרשי דמסברא נפקא [להו] כדקאמרי טעמייהו. וכרבי יוסי הגלילי נמי לא (סביראי) [סבירא להו] דספר ספירת דברים משמע ולא כלל ופרט. וכתב דכתב רחמנא איצטריך למיכתב דבכתיבה מתגרשת. מהשתא לא אייתר כלל לכרת כריתות, כיון דספר ספירת דברים משמע. כך נראה לי הסודר. והא דרבי יוסי הגלילי איתא נמי בפרק הישן [סוכה כ"ז ע"ב]. ורבינו תם פירש דהאי וכתב משום דמייתרי קראי קא דרשי. עד כאן רבינו תם. [משמע] ואי הוה כתב "בספר" אפילו רבנן מודו דדרשינן כרבי יוסי הגלילי. ונראה דבכלל ופרט משמע ליה למידרש. והכי קא דריש וכתב קמא כלל ספר פרט וכתב בתרא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ואין לתמוה מאי שנא דדרשינן הכי [הכא], ואילו גבי שומרים [ב"ק ס"ג ע"א, ב"מ נ"ז ע"ב] כי יתן כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל המטלטל וגופו ממון. ואמרן ואמאי לא דרשינן מה הפרט מפורש דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. דהתם [טעמא] כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ"ד ע"ב] לתשלומי כפל על כל דבר פשע כל דבר פשיעה. והכא גבי ספר לרבי יוסי הגלילי כמאן דכתיב בספר דמי. וספר מדבר שהוא בעל חיים וגם מאכל הוא. אבל הספר עצמו אינו בעל [חיים] ולא מאכל. וכל אחד לפי ענינו רבינן.
רבינו יצחק ב"ר אשר הלוי גימגם בהאי דרבנן האי וכתב מאי עבדי ליה. והכא דרשינן דבעינן כתיבה לשמה. ונראה דוכתב יתירא קדריש כמו שכתבתי.
גרסינן בתורת כהנים בפרשת וכי יטהר הזב [פ' מצורע] וטהר מלטמא כלי חרס במשא. בן עזאי אומר ומה אם במקום שלא עשה וולד הטומאה קל כוולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה קל ליטמא עשה וולד הטומאה ליטמא באב הטומאה קל, מקום שעשה וולד הטומאה החמור בוולד הטומאה החמור לטומאה לטמא באב הטומאה החמור אינו דין שנעשה וולד הטומאה החמור כוולד הטומאה ליטמא באב הטומאה החמור. ואמר לו רבי יוסי הגלילי שנהו א"ל [אין] שונין לחכם, פרשהו אמר לו אין מפרשין לחכם. חזר רבי יוסי הגלילי ופירש מה במקום שלא עשה בגדי המטמאין כשרץ בבגדים כשרץ עשה כלי חרס כשרץ באדם בשרץ, כאן שעשה בגדי המטמאין בזב כבגדים בזב, אינו דין שנעשה כלי חרס בזב כאדם בזב. ת"ל וטהר.
גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה [שבת ק"ל ע"א] ובפרק כל הבשר [חולין קט"ז ע"א] ומייתינן לה נמי בפ"א דיבמות [י"ד ע"א], במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר [עוף] בחלב. דאפילו מדרבנן לא גזור, כדמפרש בכל הבשר [קט"ז ע"א]. וסבר שלא נחלקו בית שמאי ובית הילל בדבר הזה.
<h2>דף פג:</h2>
אסקינן בפרק המגרש [פ"ג ע"א], נענה רבי על דברי רבי אליעזר (שאמר) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים. והשיבו ארבעה זקינים אלו על דבריו, ואמר רבא לכולהו אית להו פירכא בר מרבי אלעזר בן עזריה דלית ליה פירכא. דנענה ואמר כריתות [כתיב] ואין זה כריתות. והתם קא מפרש רבא מאי פירכא דכל חד וחד. ומסקינן התם [פ"ג ע"ב] ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה. פירוש רבנן שלא השיבו מכריתות מאי דרשי ליה. מיבעיא ליה לכדתניא הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות. ואידך היינו רבי אלעזר בן עזריה נפקא לה מכרת. דמצי למיכתב וכתב לה ספר כרת וכתב כריתות, למדרש נמי הא. ואידך היינו רבנן בני זוגיה, כרת כריתות לא משמע להו. אלמא דאפילו רבי יוסי הגלילי שהשיב תשובה אחרת לא השיב תשובה זו דרבי אלעזר בן עזריה. משום דלא סבירא ליה למדרש כרת כריתות.
וקשה דרבי יוסי הגלילי אדרבי יוסי הגלילי. דתניא בהמביא תניין [י"ט ע"א] הלכה רבי יוסי הגלילי אומר אין כותבין את הגט על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין. ובגמרא [כ"א ע"ב] מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי כדתניא ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר ת"ל וכתב מכל מקום. אם כן מאי ת"ל ספר, מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל וכו'. עד ורבנן האי וכתב מאי עבדי ליה, בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף. ורבי יוסי הגלילי נפקא ליה מספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה. ורבנן מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין וכו'. ואידך, היינו רבי יוסי הגלילי, נפקא ליה מכרת כריתות דוקא. ורבנן כרת כריתות לא משמע [ליה]. אלמא רבי יוסי הגלילי דריש. הילכך יש לפרש דהאי דנפקא ליה מכרת כריתות [היינו] דוקא על תנאי שלא תשתי יין לעולם. דאפילו כתב רחמנא ספר כרת מדסמך ספר אצל כרת משמע דספר כורתה. וייתורא דכריתות לכדאמרן על מנת שלא תשתי יין סתם (הרי) [אין] זה כריתות, ושאר דרשות לא נפקא לן לרבי יוסי הגלילי מפסוק זה, אלא ספר כורתה על ידי סמך, וייתורא דכריתות כריתות גמור לאפוקי תנאי סתם. אבל למדרש מיניה חוץ מפלוני לא משמע ליה לרבי יוסי הגלילי, דהא מסברא סבירא ליה דלא הוי גט, כדאמר לטעמיה היכן מצינו אסור לזה ומותר לזה גבי אישות. ורבי אלעזר בן עזריה סבירא ליה דכרת כריתות להא איצטריך. דהא סברא דכולהו ותשובתן אסיק רבא דאית להו פירכא בר מרבי אלעזר בן עזריה. הילכך להא איצטריך ולא לתנאי דיין. אדרבה תנאי דיין מגופה משמע. ורבנן דהכא שמשיבין על רבי אליעזר בר מרבי אלעזר בן עזריה ופליגי אף על רבי יוסי הגלילי, כרת כריתות לא דרשי כרבי אלעזר בן עזריה לא דרשי דמסברא נפקא [להו] כדקאמרי טעמייהו. וכרבי יוסי הגלילי נמי לא (סביראי) [סבירא להו] דספר ספירת דברים משמע ולא כלל ופרט. וכתב דכתב רחמנא איצטריך למיכתב דבכתיבה מתגרשת. מהשתא לא אייתר כלל לכרת כריתות, כיון דספר ספירת דברים משמע. כך נראה לי הסודר. והא דרבי יוסי הגלילי איתא נמי בפרק הישן [סוכה כ"ז ע"ב]. ורבינו תם פירש דהאי וכתב משום דמייתרי קראי קא דרשי. עד כאן רבינו תם. [משמע] ואי הוה כתב "בספר" אפילו רבנן מודו דדרשינן כרבי יוסי הגלילי. ונראה דבכלל ופרט משמע ליה למידרש. והכי קא דריש וכתב קמא כלל ספר פרט וכתב בתרא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ואין לתמוה מאי שנא דדרשינן הכי [הכא], ואילו גבי שומרים [ב"ק ס"ג ע"א, ב"מ נ"ז ע"ב] כי יתן כלל כסף או כלים פרט לשמור חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל המטלטל וגופו ממון. ואמרן ואמאי לא דרשינן מה הפרט מפורש דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל אף דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. דהתם [טעמא] כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ"ד ע"ב] לתשלומי כפל על כל דבר פשע כל דבר פשיעה. והכא גבי ספר לרבי יוסי הגלילי כמאן דכתיב בספר דמי. וספר מדבר שהוא בעל חיים וגם מאכל הוא. אבל הספר עצמו אינו בעל [חיים] ולא מאכל. וכל אחד לפי ענינו רבינן.
רבינו יצחק ב"ר אשר הלוי גימגם בהאי דרבנן האי וכתב מאי עבדי ליה. והכא דרשינן דבעינן כתיבה לשמה. ונראה דוכתב יתירא קדריש כמו שכתבתי.
גרסינן בתורת כהנים בפרשת וכי יטהר הזב [פ' מצורע] וטהר מלטמא כלי חרס במשא. בן עזאי אומר ומה אם במקום שלא עשה וולד הטומאה קל כוולד הטומאה קל ליטמא באב הטומאה קל ליטמא עשה וולד הטומאה ליטמא באב הטומאה קל, מקום שעשה וולד הטומאה החמור בוולד הטומאה החמור לטומאה לטמא באב הטומאה החמור אינו דין שנעשה וולד הטומאה החמור כוולד הטומאה ליטמא באב הטומאה החמור. ואמר לו רבי יוסי הגלילי שנהו א"ל [אין] שונין לחכם, פרשהו אמר לו אין מפרשין לחכם. חזר רבי יוסי הגלילי ופירש מה במקום שלא עשה בגדי המטמאין כשרץ בבגדים כשרץ עשה כלי חרס כשרץ באדם בשרץ, כאן שעשה בגדי המטמאין בזב כבגדים בזב, אינו דין שנעשה כלי חרס בזב כאדם בזב. ת"ל וטהר.
גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה [שבת ק"ל ע"א] ובפרק כל הבשר [חולין קט"ז ע"א] ומייתינן לה נמי בפ"א דיבמות [י"ד ע"א], במקומו של רבי יוסי הגלילי היו אוכלין בשר [עוף] בחלב. דאפילו מדרבנן לא גזור, כדמפרש בכל הבשר [קט"ז ע"א]. וסבר שלא נחלקו בית שמאי ובית הילל בדבר הזה.
